Skip to content

נגיד, עכשיו כיף לי

curvey

curvey

מתיחה ישר לוריד

כשמתמתחים

השרירים נקרעים

והמוח חושב שאולי איזה אריה

מכרסם לנו עכשיו את גיד הנשה

אז הוא משחרר

שימו לב

כן

המוח נותן הוראה לבלוטות שונות

להפריש בזמנן החופשי, אבל שלא יתעכבו יותר מדי

חומרים שעושים נעים

אופן רצוני – פרק אחד

יום אחד, בשעת בין ערביים, בתקופת רעשי המשנה של יום הזכרון לשואה ולגבורה, איבדתי את הכרתי. תקופה לא ארוכה לאחר מכן, בבית החולים “בילינסון” השיבו לי אותה הרופאים הטובים [שבבית החולים "בילינסון"]. “זהו המפוח”, הסביר לי דוקטור ראושר, “שמנשים אותך. וממנו הצינור הזה נושא את האוויר כדי שיעבור דרך נחיריך ולתוך גרונך ומשם לריאותך. אתה מונשם.”. “תודה דוקטור, ומתי מוציאים?” התעניינתי בקושי. “מחר בבוקר, בעזרת השם, בלי נדר”. אמר והלך. מסביבי אכלו רפרפת ואני נרדמתי. בבוקר הוציאו את הצינור ואני, פזור דעת שכמוני, איבדתי חיש מהר את שאיבדתי אתמול, ושוב היו אלו הרופאים [של ביה"ח "בילינסון"] שהחזירו לי את האבדה [וגם את המפוח והצינור]. “אתה לא נושם טוב” הטיח בי דוקטור ראושר. למחרת הוציאו שוב את הצינור אלא, שהפעם נכח בטקס דוקטור ראושר מלווה בכמה רופאים אחרים מכובדים למראה. לכשהפסיקו את פעולת המפוח אחות אחת, בעלת חזייה מעוטרת בתותים, תמכה בגבי ביד ענוגה וכל הנוכחים, איש איש בדרכו הוא [שכן לכל אדם הלכה שונה באותה המלאכה], הפצירו בי לשאוף אוויר מלוא הריאות. [אחד הדגים בתנועות גדולות את שעליי לעשות ואחד פרט את המשימה למשימות קטנות יותר כפי שפורטים שטר של 20 שקלים] משנעתרי לבקשתם [ובין התותים להפצרות הרופאים - איך אפשר היה שלא להיעתר] הפצירו בי מיד לנשוף את האוויר החוצה [ואיך אפשר היה שלא..] ומיד שוב לשאוף אוויר פנימה [ואיך אפשר שלא] ולנשוף [ואיך שלא] וחוזר חלילה. והיינו שקועים במלאכה זו, אני והתותית והרופאים עד שנכנסה אחות אחרת וחילקה לכולם רפרפת. “טוב מאוד. אם תמשיך ככה, תוכל ללכת מחר הביתה” הסביר לי דוקטור ראושר והוביל את קבוצת הרופאים, התותית והרפרפת אל מחוץ לחדר. ואני המשכתי ממש “ככה” עוד זמן מה עד שהתעייפתי וביקשתי לישון וסמוך מאוד לזמן עצימת העניים הרגשתי איך ראשי סחרחר ואני מתחיל לשקוע בעילפון שזיהיתי מתמול שלשום. והרי זה נס משמיים שעלה בי  פתאום זיכרון חזיית התותים העולה ויורדת לשמאלי ותנועות הנשימה הגדולות וזכר ההסברים על תנועת בית החזה וכאילו משיתי את עצמי בחזרה אל החדר מתוך תהום הנשייה שמאחורי הכרית אל מערבולת נשימה קולנית. ובעודי כך מדקדק בקוצן של שאיפות ונשיפות עלה בי זיכרון ישן יותר. שבגן הילדים, מראש המגלשה שבחצר, איזה נמרוד אחד מנוזל הצהיר שאי אפשר לא למצמץ בעיניים ומי שיצליח להוכיח אחרת יקבל ממנו את השעון המכוער שקיבל מאביו שהוא טייס של הליקופטר. וכל הילדים, ואני ביניהם, ניסינו ודמענו הרבה וצעקנו ולא הצלחנו, ונמרוד המנוזל היה מלך כל הגן והגינות שמסביב, עד שזרק עליו בן קמינסקי אבן ונפתח לו המצח. וזיכרון זה הביא אותי למחשבה [כי זו דרכם של זכרונות] שהנשימה צריכה שתהייה כמו המצמוץ, שתבוא מעצמה, וכך בעצם היה מאז ומתמיד. אז ניסיתי כעת, כמו אז בגן עם המצמוץ, להימנע מהנשימה ולאחר דקה הגיעה הסחרחורת ואחריה מתיקות העילפון החלה אופפת אותי ובכוחות גדולים משיתי את עצמי בשנית אל הנשימה והעירות. והיתה זו שעת חצות כשהבנתי שמעתה הנשימה שלי היא באחריותי הבלעדית. שעליי להחליט על כל שאיפה ועליי לרצות בכל שאיפה ועליי להשגיח על הנשימה כהשגיח האם על בתה התנוקת..

הפתיתים של עלמה

זה משך שבוע שהשמש חגה לה באליפסות סגעגלגלות סביב עינייה, ושזפה את עור פניה היפים של עלמה. וכך, בשעותיה האחרונות (בשדה התעופה) דמתה עלמה לחיה המתקראת בפי רבים - דב פנדה. (דובי הפנדה [בשונה מצבעי פנדה] סופדים לבני זוגם לאחר מותם [מות בני הזוג*] וקורעים קריעה גדולה ויושבים שבעה ולא מביאים אל פיהם אף דבר-מאכל להוציא גבעולי במבוק, קני סוכר וכיסוני תפוח אדמה ממולאים בכוסמת ושום). וביום השישי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם. ותלך עלמה בדרך כל הנימולים שבציון – אל פסגת ההישיגים של מנגנון הגאולה (אני מבקש מהקהל לקום ולהתיירא מפני השם המפורש) - צבא ההגנה לישראל שליט”א בשכמל”ו. ובעוד בני יעקב סועדים את ליבם במצות משוחות בחרוסת – תמשח עלמה בשמן רובה “אם 16″. ובעוד בנות שרה מרננות “אאארבעעע אמהווות” – תמשח עלמה בשמן רובה “אם 16″. ובעוד שבט יהודה מפזזים בכרסים מלאות יין בעקבות האפיקומן – תבקש עלמה לשווא את עלומיה בינות לשכבות האבק שהצטברו על מראות השירותים (שזה עתה ניקתה), ובעודנו טועמים אגסים ביין – תבשל עלמה (בפקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה) פתיתים. ועל כך, רבותי, כבר דרשו רבותינו הקדושים במסכת חגיגה ואמרו - “כל הזין”. אך עלמתי הענוגה עד מאוד, בעודך נרמסת למוץ תחת שרשראות מכונת המלחמה המקרקשת, זכרי נא את ואל-טורנס ואת מה שאף אחד מעולם לא טרח לבדוק - שאין פתית אחד דומה למשנהו. וקל לראות שאם ככה – יהיה בסדר!

העודך שלי?

האם עודך שלי?
השרדנו בג’ונגל?
חם לי, מר לי, געגע לי.
ואיך הבינה? ומה שלום הדעת?
החום כמחסום.
יו! ראית אותו? הוא חלף פה ממש מהר!
הרגע ההוא, שהיה “עכשיו” לפני רגע ממש.
עכשיו הוא היסטוריה.
אני בספק היסטריה.
חם

האם עודך שלי?

השרדנו בג’ונגל?

חם לי, מר לי, געגע לי.

ואיך הבינה? ומה שלום הדעת?

החום כמחסום.

יו! ראית אותו? הוא חלף פה ממש מהר!

הרגע ההוא, שהיה “עכשיו” לפני רגע ממש.

עכשיו הוא היסטוריה.

אני בספק היסטריה.

חם

בנמצא

נמצאה נפש מיוסרת
נמצא גוף חבול
נמצאו הורים אכולים דאגה
נמצאו דמעות ושיעול
נמצאה חברה מיוסרת שרוצה כמו פעם
נמצא אדם מבולבל
אבל
עוד נמצא איל.
לא נמצאו תאים ממאירים
לא נמצאו תאים ממאירים.נמצאה נפש מיוסרת
נמצא גוף חבול
נמצאו הורים אכולים דאגה
נמצאו דמעות ושיעול
נמצאה חברה מיוסרת שרוצה כמו פעם
נמצא אדם מבולבל
אבל
עוד נמצא איל.
לא נמצאו תאים ממאירים
לא נמצאו תאים ממאירים.אה נפש מיוסרת
נמצא גוף חבול
נמצאו הורים אכולים דאגה
נמצאו דמעות ושיעול
נמצאה חברה מיוסרת שרוצה כמו פעם
נמצא אדם מבולבל
אבל
עוד נמצא איל.
לא נמצאו תאים ממאירים
לא נמצאו תאים ממאירים.

נמצאה נפש מיוסרת

נמצא גוף חבול

נמצאו הורים אכולים דאגה

נמצאו דמעות ושיעול

נמצאה חברה מיוסרת שרוצה כמו פעם

נמצא אדם מבולבל

אבל

עוד נמצא איל.

לא נמצאו תאים ממאירים

לא נמצאו תאים ממאירים.

היום הגוף

הנפש מתורגלת בגעגוע.
זה קורה לה גם ביום רגיל.
רק שהיום הגוף הבין שהוא במשבר.
היום הגוף התגעגע.
ועוד מחכה לו לילה ארוך.
אבל הוא יודע שעוד מעט הוא יצטרך להיות שם,
בשביל המשבר האמיתי של הנפש.
מתורגלת מתורגלת… אבל תיכף היא תבין שזה מרתון.

הנפש מתורגלת בגעגוע.

זה קורה לה גם ביום רגיל.

רק שהיום הגוף הבין שהוא במשבר.

היום הגוף התגעגע.

ועוד מחכה לו לילה ארוך.

אבל הוא יודע שעוד מעט הוא יצטרך להיות שם,

בשביל המשבר האמיתי של הנפש.

מתורגלת מתורגלת… אבל תיכף היא תבין שזה מרתון.

מעניין אם הבן שלי

יהיה נחמד אלי

כמו שאני נחמד לאבא שלי

וכשאני אומר “נחמד”

אני מתכוון ל”ממש לא נחמד”.

מעניין אם יהיה לי בן..

וכשאני אומר “בן”

אני מתכוון “בת”

to all my friends

I want you to know
when i look in your eyes
with every blow
comes another lie

you think its alright
you think its alright
you think its alright
you think its alright

can’t you feel the knife?

חיץ בין הנקבים

הכי קשה

זה לשבת בנחת

עם גב ישר

The least

the thing with enlightenment

as i see it

and my eyesight is not amazing lately

to say the least

is that we constantly choose

against it

at least i do

to say the least

תגלית!

מדענים גילו

ש

יש חלקיק יותר קטן

מ

אבן ירושלמית

מדהים

אמרו בטלוויזיה:

Bill Compton (vampire): I have no heart-beat. I have no need to breathe. There are no electrical impulses in my body. What animates you no longer animates me.
Sookie Stackhouse: What does animate you then? Blood? How do you digest it if nothing works?
Bill Compton: Magic?
Sookie Stackhouse: Oh, come on Bill! I may look naive but I’m not, and you-you need to remember that.
Bill Compton: You think that it’s not magic that keeps you alive? Just ’cause you understand the mechanics of how something works, doesn’t make it any less of a miracle… which is just another word for magic. We’re all kept alive by magic, Sookie. My magic’s just a little different from yours, that’s all.

לית דין

יש מקום בעולם הזה

שהוא נטול שיפוט

ובודהה יושב שם

בכיף שלו

אבל אני לא בטוח שאני רוצה לשבת איתו שם

נראה לי צפוף

ונראה לי שלא רואים צבעים

במסיבה של זיגמונד

dnomgis?

dnomgis?

אמרתי לה

“אני רעב”

היא אמרה לי

“.אתה לא רעב. אתה שמח”

בשביל האופניים

באירופה חושבים פעמיים

פעם אחת בשביל אירופה

ופעם בשביל ירושליים

ושותים קפה

ואוכלים טוסט עם ריבה

בנתיים

ולא הולכים בשביל אופניים

הושענא רבה

לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי-קרַח:

( כְּאַיָּל תַּעֲרג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים:
צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים:
הָיְתָה-לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמר אֵלַי כָּל-הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:
אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד-בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל-רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג:
מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו:
אֱלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל-כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר:
תְּהוֹם-אֶל-תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:
יוֹמָם יְצַוֶּה יְהוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי:
אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה-קדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב:
בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל-הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:
מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה-תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעת פָּנַי וֵאלֹהָי:

מאורעות הגוף

אפשר להגיע לכל מקום

בתל אביב

ב40 דקות

תוך שימוש נכון באופניים

התכוונתי נבון

מה זה בכלל נכון??

הסימני שאלה יצאו מאחורה

סימפטום של בבילון

ומי בכלל רוצה

לצאת מהבית

כשחגי מכין עוגיות טחינה

עוגיות יות יות יות יות

טחינה נה נה נה נה נה

זה מהדהד לי בראש כמו חיות הקודש

בקצב החשמל

יות יות יות יות

נה נה נה נה נה

מממממממממממממממממ

אני רגש אני

אלו המסקנות מהסטלה הראשונה שלי

משלב מסוים ובמשך שעה לאחר מכן זה היה בערך גם כל מה שאמרתי

זה היה בקיבוץ

אַיָּלימדהים

גם לי

divergence of roads

אני מדמיין את פרדריך גאוס עומד ביער
בדיוק איפה שהדרך הראשי מתפצל לשני דרכים שונים
ואני מדמיין אותו מתפצל ל3
גאוס אחד הולך ימינה
גאוס אחד הולך שמאלה
וגאוס שלישי הולך אחורה
והם כולם אוכלים תאנים יבשות ואגוזים
ויש להם בתרמיל רק חליל וחשבוניה וציור של מעגל

ביולוגיה של אתה

a: Here I am..

b: where?!
a: here. swim to me.
b: what? why?!
a: let me enfold you.
b: fucking pervert! {swims away}

איך לתלאבב לגמרי

הסיכוי היחיד

שאני אי פעם אהייה גאה במה שאני כותב זה אם אני אמשיך לכתוב כל הזמן.. כי אם עוברת אפילו דקה אז אין מצב שאני אוהב שום דבר ממה שכתבתי בכלל בכלל. זה נורא. אז אני חושב שאני פשוט אמשיך לכתוב עכשיו לנצח

סתם

אין לי כוח

עגבת -

אני חולה בזה

בקטע טוב

בקטע של לרייר על כל קימור שעובר

מממ

עשה רצונו כרצונך

ok.

are you a dreamer?

Hitler: no.

OR

Hitler: yes.

OR

Hitler: “I do not see why man should not be just as cruel as nature.

עשה בהם סימנים..

כשאתה מוצא צדפים בכיסים

אתה יכול להיות בטוח שהכל בסדר

וגם את

(אלא אם כן לילה קודם אנסו אותך על החוף)

Y-ning

נכנס יין – יצא סוד

וריקוד וחוסר ריכוז

ושיר, וחיוך מטופש

ולטיפות

ואולי לא כדאי לערבב עם תרופות

..

last cigarette – take #42

h omomo rphism

yesterday someone shot gay people

today i took pikshures

tomorrow i will go to the doctor

again

figure and ground

רון התלהב תמיד מצירופי מקרים

ground and figure

ground and figure

ואנחנו תמיד צחקנו עליו
כי זה באמת מצחיק
“.. איך שהכל במעגלים
מפתיע אותי כל פעם

what i’m talking about

איזה כיף שכל החברים שלי באוניברסיטה
אולי בסוף הם יבינו על מה אני מדבר

hugz-bunny

just the way it is

they´re pinky, pinky and ze.. STD(?)

a parasite is currently eating his way into my body, feeding on my tissues and blood vesseles and might cause the emputation of my pinky.

on top of it i have a horrible rash on my hands that itches like crazy and might be a result of an STD.

so.. i guess i will see rome some other time.

narf.

DSC00123

הימים בלילות

איזה כיף לכתוב פוסטים כל הזמן

מעניין אם מישהו קורא

טוב אז מצאתי כל מיני תמונות מתקופת ברזיל האחרונה

אז הן במקום של התמונות

and the clouds..

and the clouds..

יש שם את מאיה ואת חיית המחמד שלנו בארמון הקסום ועוד כהנה וכהנה

אה ואני שותה MATE

קצת איכס וקצת לא!

נקבים על גלגלים

תמיד אמרתי שאופניים משדרגים בנות

אולי זה בגלל שיש להן משהו בין הרגליים עם פוטנציאל לקפץ בהתאם לטופולוגיה של הדרך

ואולי זה כמו שההוא שר – חייב לשכב עם כל דבר שזז יותר מהר ממני

בכל מקרה אופניים זה אחלה ובנות גם אבל מה שהכי נחמד זה טופולוגיה

הקרן של גבי

הקרן של גבי

סעמעמק

בע

too easily

so at the end of my braxilian experience i visited this bogus hippie village. you know, ironically hippies might be the most judgemental people in the world. but it was wonderful. such nice view. such nice hippie sauna with herbs. such nice vegan food. such niceness. and espeshially this girl. oh, this girl.

if you promise me this creature, let´s go!

אני תינוקת - משמע תנקו אחרי

I fall in love too easily
I fall in love too fast
I fall in love too terribly hard..

SUCH-LOVE

לפני איזה שנתיים סבתא שלי נתנה לי סחלב ואני הזנחתי אותו ואז הוא מת

orqu-idea

orqu-idea

אבל זה גם שאני לא סבתא שלי שבטח השקתה אותו ברוטב לפסטה וריח של סבתא

ושלשום ראיתי סחלב וכמעט בכיתי

אז קניתי סחלב היום

ופעם גם הרגתי גור חתולים בטעות כשהייתי ממש קטן ואמא שלי לא סיפרה לי שאני הרגתי אותו

העקינג

איזה כיפ זה לא ללכת לישון איתה ורק לשבת כל הלילה על המחשב ולכתוב קוד שיעשה שאני אוכל לכתוב בעברית בכל מקום בלי האתרים המזדיינים האלה שאחרי זה אני צריך לעשות קופי פייסט מהם וגם זה כייפ לצפות בקצת פורנו ולטעום מעט אמפנדה קרה ולהינות מריאליטי שואו ולדבר מלא עם אביטל ולגלוש בוואי נט – וואי מי בטלוויזיה? מייקל

מריח לי ממש כמו בבית חוץ מהאמפנדה וזאתי שלא הלכתי לישון איתה וכמה שאני מתלהב מלכתוב בעברית

איזה לא כיפ זה פטריות על הידיים

ונסיים באיזה כיפ זה ציורים כאלה

ממבי
ממבי

עדכון! אולי אני אוכל ממרח זיתים גם

my energy sun glasses

my energy sun glasses

my energy sun glasses

i wonder if theres a roof in this apt. they dont go up to rooves here for some reason.

how to disappear completely.. baaa

so all my gmail got deleted. how nice. starting over. clean slate. tabula rasa. so depressing. most of my virtual life. BACK UP YOU GMAILZ PEOPLE.  LIKE NOW! DONT EVEN READ THIS POST TILL THE END WELL… OK YOU CAN READ IT BUT BACK UP YOUR GMAILZ AFTER. ok… now please if you happen to read this, send me an email to ayalgelles at gmail dot com because i dont have any contact now except avital and itai my cousin. phanx.

will anybody akshually read this_ WHERE IS THE FUCKING QUESTION MARK HERE ___ ? oh here it is.

apply home to self – 98% complete dot dot dot

an old chinese rabbi once said: “all good things come to an end and pass me that egg-salad please”. I couldn’t agree more. so almost no more crazy trippy phun thingies for me and no more little ayals coming into your inbox every two days. yaaayyy. BUT i gathered all the mails i had sent so far and threw them in a little box so you can enjoy them forever more. i will keep throwing things in that box, there are so many pikshures i didn’t upload and un-told stories [especially about the robbery in b.a {eww eww what's that? wait and see!}]  so feel free to visit the box then and again and tell me what you phinque.

oh, tonight i am leaving brasil to, yet again… BUENOS AIRES. just for 10 days. then rome. then home. a gnome:
[this was a nice huge crab in gmail]


[if you squint your eyes it looks even better!]

THAT’S IT! LET’S EAT!

pikkshaz

don’t stop till you get enough

not many people know this, but i taught michael jackson how to dance. he called me one day when i was still a little sperm and asked me to show him some moves, so i wiggled my tail and the “moon-walk” was created. But that spermophile tried to molest me and i decided to end the relationship. on his deathbed, he sent me this email, and asked me to share it with the world:
from: michael.jackson@neverland.com
to: ayalgelles@gmail.com
subject: i am about to die

dear Ayal,

I want you to know that i am very thankful for the dance-moves you taught me when you were a sperm. I am sorry I tried to molest you and I wish you all the best. Please tell the world that I never wanted to actually molest anyone, i just love little penises children so much and i blame everything on the boogie.

you are the best dancer in the world.

jamo!

MJ.


I hope you enjoy his last email as much as i did and finally acknowledge my superior dancing skillz.

anyways, still in brasil for the next 10 days but generally i stop soon because i got enough.

oh and I only took pictures of clouds lately and besides I lost my camera cable – so the pixelz today are from tim burton’s up-coming movie.
Ayal: everybody say “wow!”
Everybody: “wow!”

keep on with the force and see you soon!

Order and Progress

I didn’t go see Jesus today either. Everyone in Rio goes to see Jesus. As for me.. the beach is my Jesus. my Moses. my mOther. my wOmb.
we smoke one. tobocco is hardly involved.

. . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . .

human faces all around. they all mean more to me now. every move of the chin. every dormant smile. I see them. I am waking. I am born again. hello everybody! helloooooo.. la la laaaa.
“broken social scene” is very appropriate right now. cause = time. I experience no time. its all the same again. I am walking but nothing really changes around me or within me. I somehow reach the water. no, no, no. the water reaches me. almost no one swims today. the waves are massive and one breaks strongly a few feet ahead. yes, feet. so much noise it makes. brrooaaarr. the white foam is so close now and I stumble when it hits me with great momentum. yes, momentum. my hip hurts. I fell in the jungle a few days ago while trying to run, jump, and hang on a big (wet) branch –> error. hehe. I hurry to go past the white smoke of the broken waves. Now in deep waterz. little ripples make the waves creamy. I swim in blueberry-cream-cheese. I wonder if some salmon fish are swimming under. it would make a great sandwich. the mountains of water are advancing towards and upwards. . I grow smaller and smaller. I’m so tiny. every time they wash over me I shout underwater. aaaaauuummmm. eeeee. some dolphins answer my calls. they are alright, having fun chewing under-water cables and making us all sound like aliens on skype. wait, wtf is that?? wow…… that wave is a HUGE. it came all the way from Africa I think. And it’s all mine. water gets shallow before it comes near. i get sucked in. I paddle as hard as I can. Got it! I feel it as it carries me higher than I was ever today. will it take me to shore? no, waves are treacherous creatures. it shakes me off. I hit the bottom. my hip twists. cracks. I roll 14 times. I am a seaweed. a shrimp. a grain of sand. I wait with no air until the wave has finished its game with me. it lets me go. I stand up and I can breathe again. its nice to breathe. haaa. I do only that for a while. I’m amazed that I survived. the waves behind me are calm again, but I had enough of that. I can now maybe walk a little and experience some order and progress. I walk for 3 million years maybe and then reach my music again. its different now. its THAT song. good choice. I lay on my belly. there is so much sand in my belly-button and even more sand in my pupik. hehehe. pupeek. poopeak? nevermind. I am already dry. a man comes with an umbrella. many colours of hats are hanging from it. Emily buys a hat and bargains its price without saying a word. All with hand gestures and telepathy. white-hat. black-magic. I complain about my hip. she calls me an old man. I’ve heard that before. I draw an old man in her notebook. the dutch girls get up to go in the water. apparently they were here all the time.
“say hi to the waves for me” – I ask
They will.
“Same! tell them I’ll see them later, if not tomorrow,” Emily says. I laugh. haha.
ha ha.
I urge her to go in the water.
she says she cant handle it right now.
I cant handle her right now.
——————–

oh, and today some many years ago moses was given the 10 commandments by god, so jewish people everywhere randomly eat cheese and throw water baloons at eachother!

we made pasta with feta cheese and french fries yesterday. my grandmother is a genius. oh and fried eggplants. Emily insisted that we add broccoli to the dish. I agreed and felt the influx of vitamins and minerals.

media:
ROLLIN

Pão, Pão, Pão de Queijo

aahhmm ahhmm..
if you happen to be peckish
or you’re starving for some food
and especially, especially
after smoking something good
please do yourself a favour – head over to the store
and buy some Pão de Queijo and then, of course, buy more!
PãLa PãLa PãPã!
Pão, Pão, Pão de Queijooooo
PãLa PãLa PãPo!
gimme some moooo’.
it’s as simple as it gets
all you need is cheese and bread
and if the bread is warm
the cheese will melt, my friend
and if you’re on a diet
to you I recommend -
stop it right away!
do you comprehend?!
PãLa PãLa PãPã.. etc.
so yeah its nice here
i think i arrived at rio de janeiro yesterday
for some reason its May now and not April.. when did april finish exactly?!
yesterday i went to the favellas alone and made Pão de Queijo with all the children there
but instead of flour we used cocaine and we mixed everything with M16s and baked it all in hell.
pixelz are attached
AAAND this time we also have moving pixelz! yay!
i send you all love and binary code:
01101100 01101111 01110110 01100101

to not remember… and not forget.

I cannot remember the holocaust for the simple reason that I was born after it was over [well, define "over", but anyway, yeah], So I guess I cannot forget it aswell. I do remember one day walking on the street with my grandfather on the way to his house. We stopped at a kiosky-like place. The man behind the counter greeted my grandfather in a very friendly way, reached out for a bag full of old bread and handed it to him. We then continued towards his house and on the way passed through a plaza where some pigeons and crows were separately walking on the sunny grass in small groups. As soon as my grandfather came close, some 48230934823 more pigeons and crows hurried to join the others – they recognized the old man and especially the bag he was holding. He then pulled some pieces of bread and distributed them equally between the crows and the pigeons. We stayed there for a while, watching them all eating and making sure the crows are not attacking the pigeons. When we came close to the house I noticed that my grandfather was still holding the bag and that it was still half full with bread. I knew the truth, I knew exactly where this old bread is going, but I had to ask him nevertheless: “Nono (this is how i call him), what do you do with the rest of the bread?” He smiled his famous half smile, that indicates a blunt lie, and said that “It’s for the birds”. I felt compelled to continue the questioning: “Nono, we just gave food for the birds, is this going to your freezer? Are you actually going to eat this? Just buy new bread!”
..
“I am also a bird” he answered.
o_O
h ap p y holocaust day everybody!

A-15510
[btw, if someone does not want to recieve my fucked up, very frequent, undertheinfluence mails anymore, lemme know ;) .
{that DOES NOT include you, mom and dad, nor people that i know for more than 5 years, you will get them all anyway and enjoy them very much and read each one at least twice!}]

sharing a cake recipe

4 porros/spliphz/joints/bluntz (puro mejor)
2 caipirinhas
1 AUGHFZZX + VOLUME + SUBWOOFER + MORE VOLUME ++#
{plz don’t try with (too many) missing ingredients. plz.}
enjoy ;)

no hay banda

We shove those two little things to our ears and push that small triangle button.. We slowly sink into a warm coma-like state, surrounded by violins and trumpets. mmmm. When Harvest is playing any average city becomes a magical village. Any child is an angel when Regina whispers softly into our ears. The black black darkness of our closed eyes is illuminated with infinite colors when sir Thom Yorke is carrying a delicate tune that goes straight to our brain-stems. bzzzt. Hokus Pokus. We don’t want to hear the bus engine, nor the snoring person beside us nor that awful devil of a baby crying – oh, no. Please give us something familiar, something similar. Our lives surely deserve a soundtrack. The joy of repetition is in us. Over and over. 1,2,3,4.. sometimes 3 or 5 if we’re adventurous. There’s nothing to worry about. We know every note. Every guitar glitch. boing. boing. boom tschak. peng. zong. We are every band member. We lip sync or allow ourselves to actually sing. 17 hours bus ride? No problem. We are already home.
Pero silenzio! No hay banda!
-ayalgelles ►►►

only the birds..

eXodus

we all know that during this time of year, certain lights shine from above and certain winds blow from afar telling stories of “exodus” – an old one, new ones and future ones. I saw it very fitting to leave Egypt-Aires and head to where our merciful father miraculously parts the waters every day. I was delayed for a short while since Egypt-Aires, as we know so well, demands payment before it lets you leave. And so the plagues came upon me and my Egyptian body fell ill. But this all has passed-over and I have now exited the hostel-of-sins-and-slavery and beyond the parting-waters my eyes will be set on a different land where there must definitely be some milk, honey, beaches and FREEEEDDDOOOOMMMMM.

may we all exit our Egypts and part our waters and find some beaches and bitches and kitchens and within them some quiches.
OmnOmnOm. amen.
[;http://www.travelguide2france.com/quiche.gif;]

pixels shall follow as soon as I actually take some pictures.

¡xOx¡

where the wild things are..

do you remember this book?! aaa this is so nice wow w so yeah: ENJOY ! w wow arcade fire also!
xo

RaDioAcTIviTy

when he started singing song to the siren *gulppp*
for a minute there I.. well… you know…. . ... .…. . .. .... . . . .   . . .    . . …. . . .
do_Ob

hmmfff.. where do i go from here?¿

alka selzer and jesus rings

..we sat on some brooklyn roof and the city was blinking softly in front of us. *blinque* *blinque*. this would never fit in my camera, it hardly fits in my brain. I remember telling myself that lighting a cigarette would be my small contribution to the whole blinking action. I am the master of finding excuses to all my trippy sins. the slope of the concrete thing we were sitting on was steep enough to make us start sliding down very slowly towards the ground. For 10 good minutes we were two laughing snails racing on a 45 degree cement slope, our little hearts beating synchronously. the harder we laughed the faster we fell. hehe. hehehe. hehehehehehehe… heheheh….. and laughing like this – I reminded me of me :)

thank you Avital, my laughing snail friend.
thank you New York, my blinking city.
thank you laughter.
thank me..
coming soon:

[;http://static.squidoo.com/resize/squidoo_images/60/lens2269005_122559461190px-Rainbow-diagram-ROYGBIV_svg.png;]

no pixels this time, every picture would be a lie.

oXOXo

☼ On an Island ☼

I spent my last days in Bolivia eating cheesecakes and using the internet way too much. It was clear that a change was needed but it wasn’t clear how the change could still include some cheesecakes.
Panama city was a great solution and since Max announced he would come meet me there, I took a flight there and was very happy and thrilled and dreamt twice about Sonko .
A few days and cheesecakes later Max issued a new announcement saying that he can not make it to panama and that he might be gay. I was struck by disappointment and the strong desire to eat some kind of pastry that involved cheese. I passed a week in P.C enjoying very much the company of 3 Israeli guys from Yemen who were very funny and made me JACHNUN on a Saturday morning.
..But the fact that I had almost met some friend from home brought up in me a mixture of feelings and body fluids that demanded movement and drastic measures. So I decided to go to paradise and then come to New York to meet Avital.
what?
yes.
What?!
yes.
WHAT?!
yes, as soon as I landed here I saw too kids eating GIANT doughnuts and you need to really make an effort to avoid eating 5 doughnuts and a hot-dog as soon as you touch American soil.
So… I would be here for a while exploring all the parks and the squirrels that this city has to offer me and then go see Radiohead in B.A.
here are some pixels

cheesecakes

If you had received lately some message like the following:

Ayal: check this out <http://tinyurl.com/blabla>

from me (or anyone) by chat, so:

1. it wasn’t me (or anyone), it was a trojan/worm/virus/badthing :|
2. if you were stupid enough {like i obviously was @#$%} to enter your gmail password into the (very-non-)appropriate field:
2.1. change your password AND
2.2. forward this mail to your gmail contacts OR
2.3. write a new one OR
2.4. EAT 2 CHEEZCKAEZ!
2.4.1.
3. wow. cheesecakes are so nice and friendly and if you listen very well you would hear them say:
“.. mmm im a cheesecake mmmmm eat me and i would kiss your stomach from within mm..”

~calm~, *fitter*, {happier}, +more productive+.. (2)

C4R4J0.. forgot some pix againz o_O
AnD… courtesy of Avital - here are the videos on youtube:


Mas queso ,
Ayal.

~calm~, *fitter*, {happier}, +more productive+..

The alarm sounds and its a lose-lose situation. The choice is between waking up and a subterranean homesick dream. Its been raining heavily for 2 whole days now. I think there is more water than air outside. The thought of wearing my wet, filthy socks sends my half opened eyes towards the mochilla. I imagine myself packing quickly and gettingthefuckouttahere. Mei enters the room and offers me a cup of . I try to say thank you but I end up saying something like “thaaahhgh”. Upon finishing my coffee I feel slightly better and I balance it back to ZERO by getting dressed. By the time we arrive at the cofee-place (08:00, that is) I am more wet than most fish. Everybody is hurrying through breakfast, conducting effortless conversations. I have another coffee with the given circumstances I am too weak to actually resist an offered cigarette. “Are you ready?” Remo asks me. I answer by getting up. We silently make our way up the trail that leads to our part of the jungle. Goodbye cement, hello trees. So many trees… Its a 15 minutes jog through thick jungle. By now I am able to keep up with Remo, but I dont follow his steps exactly – I have my own do’s and dont’s – put my foot here, this rock is slippery, dont touch this tree. “MAAAOUU!”, “MAAAAUUU!” – there it is. Same spot every day. I shout back. We both do. We arrive at the cage 10 seconds later. “Hola Sonko!”. “MAAAUU”. “Hola chico, bon dia”. “MAAAUU”. We stick our hands through in the cage to say a proper touchy-feely-hello. He rubs himself strongly against our hands – he´s wet but warm. “Purrrrrr........” – commencing countdown, engines on. I clean the cage today. I let Sonko out, attach him to his runner and start cleaning.. Bowls – red brush. Bed – Green brush. Clean bones. More water. Listo. I go out of the cage and Sonko approaches me as if to thank me. I let him lick my hand. His tongue is so rough that it makes some old scratches bleed again. But it feels nice and does wonders to my smile =} I am still not very talkative when i reach the hammock overlooking Sonko’s area. Remo tells me things in Israel look bad. I tell him I dont want to hear about it. He understands. He needlessly reminds me it’s his last day here. We need a new volunteer but no one of the new ones wants to stay for a month. The hammock swings from side to side – I close my eyes and listen to the sound of the rain falling on the jungle canopy and on the plastic canopy above my head. It has a cool rythm to it. Something like an aphex twin track. It’s been two weeks since I arrived here but time seems condensed and distorted. It feels like 10,000 years had gone by really quickly. “Roy is leaving!” – we hear the shout that tells us we have 5 more minutes before the morning walk. I am taking the rope this morning. We are going on the long trail – Sonko won’t be too happy about that – but it’s important that he walks as much as possible. One leash around the waist attached to a long one at the end of which goes Sonko. As soon as I clip him on we start jogging to the trail that is leaving his area. He runs uphill and there is no real way to keep up. He turns around at the top and I am 3 meters down the steep hill behind him – He gives me his head-slightly-tilted-dilated-pupils-I-am-going-to-jump-on-your-head look. “No saltes, Sonko!”. “MAAAAUUU!” He won’t jump me today.
So.. following the loss of the 4th credit card, I am now back in Santa Cruz. I Need to be back in B.A by march for some rainbows and currently thinking about what I should do until then and what other very valuable thing I should lose next.
Oh, and for all of you technologically challenged people – DOWNLOAD THIS before trying to watch the attached videos (the .divx files are the videos {videos are sequences of images}).
Amor y Queso²,
Ayal (x – 25)

~~ erst der filter bringt die bilder ~~

Hay Bolivia.. La patita fea – turned out to be the exact opposite of the common(-)Israeli’s opinion about it. “It is not the season for Bolivia” they tell you, “The food will kill you” they scare you further – Well.. So far I beg to differ. Last week I did my first “Jungle-Testing-Testing-1-2-3″ In the whereabouts of Samaipata before continuing further into the real thing near Villa Tunari. Hmmmfff… What else? I smoke alot these days.. oh hehe.. normal cigarettes I mean.. the other stuff goes without saying. It started with the notorious after-the-hanky-panky-cigi and went rapidly downhill from there. Keep telling myself i would stop when i come back to the holy land <*taking out a cigarett now*>. Currently taking it TrAnQuILLo in Santa Cruz, getting used to the concept of a travelling partner whose grandfather’s background is a problematic issue ;]
From Drop Box

no me domestiques..

or better yet —-> THERE. zomfg.
entonces.. para ahora estoy d0ne, d0ne and I’m 0n t0 the next 0ne.. me voy a Bolivia esta noche.
Mas palabras y pixeles coloridos pronto [beezrat hashem].
A y A L

no me domestiques..

oh.. and i see you all there of course ======> WoWz

no me domestiques..

no tengo muchas palabras ahora
les regalo 1 historia, 9 fotos, 1 video y 1 musica
besos en la frente para todos
XXX

Fuck Buddha

‘I remember when I used to feel something… ‘ said Hulio Cesar. He spoke slowly, as if considering each word very carefully. The traveller and Julio were sitting on the grass in plaza San Martin since late morning, moving a little further everytime the shadow of the tree reached the traveller´s legs.
‘When did you stop feeling?’ asked the traveller with great interest.
‘I woke when I realized I was dreaming. And it’s been like this ever since.’ answered Hulio.
‘Go back to sleep then.’ suggested the traveller.
‘If you ever manage to wake up, the most foolish thing you could do would be to go back to sleep.’ Said Hulio, and upon finishing his sentence, he got up to his feet.
The shadow of the tree touched the traveller’s legs – and he woke..
**
los extraño mucho
:) + :( = :)

הרוח והחמור

למה אתה עוד כאן? שאלה הרוח כאן תמיד הייתי השיב החמור צא לטיול הציעה הרוח טיול? למה זה טוב? תהה החמור כדי להתמלא ב*פליאה*, לכאן אתה כבר רגיל הסבירה הרוח ולמה לי להתמלא ב*פליאה*? התפלא החמור, והבין מה ערכה של הפליאה אם-כן מדוע אינני יכול להתמלא בפליאה ממש כאן? התעקש החמור הו.. זה משום שאתה עדיין חמור לחשה הרוח ונשבה הרחק

החמור התרגל לברילוצ’ה ועושה את דרכו לעיר הרוחות הטובות, נתראה שם

such great heights..

From Drop Box
.מחר הטיול שלנו ייגמר והטיול שלי יתחיל. אור ואיתי כבר בארץ. עופר פלג טל ויובל עוזבים מחר בערב.. אני אאלץ להתחיל לזכור כל מיני דברים כמו לקחת איתי את הארנק, באיזו תחנת אוטובוס יורדים בחזרה מההר, איך קוראים להוסטל, איך מוציאים כסף, ואיפה הסופר-מרקט. מתישהו אני גם אצטרך לעזוב את ברילוצ’ה לכיוון בואנוס איירס. השם ישמור. חל שיפור במצב הצלעות, אבל מספיק אפצ’י אחד כדי לפרק את כל ההתאחות – צריך להסתיר את האף ממקורות אור או קור וזה לא פשוט כשאתה בנסיעה של שעה ברכבל פתוח. בעצם שום דבר לא פשוט כשאתה בנסיעה של שעה ברכבל פתוח. אבל אפצ’י או לא אפצ’י כשמגיעים למעלה שוכחים מהכל. אני מדליק את התיק המוסיקלי שלי (מצ”ב ווידאו לדוגמא) ושולג לי במורדות ההר, עדיף בכיוון הנוף, עדיף בלי להתרסק. אה, והייתי ב”דון אלברטו” * (או בשמה האמיתי: “בוליצ’ה דה אלברטו”). אפילו כמה פעמים. אפילו 10 פעמים. למה? כי טעים שם וזול שם וזה רק מוכיח לי שגם הישראלי המצוי שאנחנו כ”כ אוהבים לשנוא לא תמיד טועה. והם אכן מתחילים להיות מצויים גם כאן.. כרגע יש 12 ישראלים בהוסטל ואפשר לשמוע קצת עברית על המדרונות ובתור לרכבל. איכס. היה מוזר לחוות שיעמום בפעם הראשונה לפני כמה ימים. ירדו גושים ענקיים של קרח מהשמיים במשך כמעט יומיים (כולם התעקשו להמשיך לקרוא לזה שלג למרות שזה בפירוש היה סוג אחר של משקע) והגבלנו את עצמנו לתחומי ההוסטל. ניצלנו את הזמן כדי לבשל, לקרוא, לראות 5 סרטים ביום, לשתות ולשמוע מוסיקה – לא משהו שצריך את ברילוצ’ה בשבילו. ועם זאת התפאורה של האגם, ההרים והעיר המתלבנת בהחלט תרמה לאווירה הנעימה. מתוך השעמום כמעט ונסעתי לאתר סנואובורד בצ’ילה עם איזו אנג’לה אחת שמרוב שיעמום עשתה לי צמות בכל השיער אבל בסוף וויתרתי לטובת הכמויות העצומות של הפאודר שנערמו פה בהר (טעות?! מי אמר את זה???). אז עבר חודש (!) והברווז הקטן מתחיל לעלות מאיזור הבטן לגרון ולגעגע חרישית בכיוון הבית. אני מניח שמצפים לו ימים קשים מאלו בהמשך – בנתיים אני ממש מרשה לעצמי להדחיק את העובדה שממחר אני.. איך לומר… ל-ב-ד
______
דון אלברטו* – למי שלא היה או סירב לנסות – מדובר במסעדת בשרים ו\או חדר האוכל של הישראלים בברילוצ’ה עד לרמה מטרידה שהבחור שאחראי על חיתוך הבשרים מתעקש לקחת ממך הזמנה בעברית (תה לוצה חצי או שלן?) לול
>(’ )
)/
/(
/ `—-/
\ ~=- /
~^~^~^~^~^~^~^

נחיתה רכה..


קראנק! קראנק! קראנק! קראנק! קול ניפוץ הצלעות אל האגרוף הקפוץ שלי הידהד בעמק הקפוא.. לפני שלוש שניות גלשתי במהירות במורד ההר, מבתק שלג בתולי. ועכשיו, מלוא הפה שלג בתולי, אני נזכר שוב בשבריריות הקיום שלי. אני מרגיש את האנדרנלין שוטף את הגוף, מבשר את בוא הכאב… פתאום לקום ולנשום הן משימות לא פשוטות ואני שוקל ברצינות לדחות אחת מהן למועד מאוחר יותר. התיק המנגן שקניתי לא מתרגש מהנפילה. בדיוק עכשיו רג’ינה ספקטור שרה: <איי מאסט גו און סטאנדינג..> וזה לא מצחיק אותי בכלל. איתי ועופר עוצרים לידי באלגנטיות, מרחפים על השלג כאילו הם נולדו על ההר עם קרשים קשורים לרגליים. בחיוך גדול איתי שואל אותי אם אני “בסדר”. אני בוחר לא לענות ורק מביט בו תוך כדי צמצום גבות, כמו שמלמדים בבית ספר לאומנויות או בסרטים מצויירים. זהו, הצלע של ההר ניצחה את הצלע של איל. אני עף מפה קיבינימאט, הולך לישון באיזה רחם ותעירו אותי כשיימס השלג. איתי ועופר ממשיכים ונעלמים באופק. הכל מרגיש די אבוד. אני לבד וקר לי ויש לי שלג על הלחי.

מה נשאר לי? צלע שבורה, שלג והר ו… וואו! מה זה? נוף…. שלום. נעים מאוד. באמת נעים מאוד. אני מתקשה להבין אם הוא עוצר נשימה או שזה בגלל הצלעות. מה שבטוח, ה~אגם~ עוזר למצבי העגום. לא ציפיתי שיהיה שם גם ~אגם~ תוך כדי גלישה. המוסיקה מהתיק מתחלפת: <אברית’יייייייייייייייייייינג…. אברית’יייייייייייייייייייינג……. אין איטס רייייייייט פליייייייייייייס> אני אמנם חולק עליהם קצת בהקשר של הצלעות שלי אבל מדובר בשיפור משמעותי באווירה.
אני מרגיש בהתנגדות נחרצת של הגוף להחלטה שאני עומד לקבל – אבל המוסיקה ו~האגם~ משאירים מעט מקום לספק – היום אני גולששש